פרשת השבוע שלי- פרשת קדושים (גרסה שניה)

מורתי ימימה משתמשת בפסוק זה בהסברה על התקרבות.
הבסיס להתקרבות הוא: ואהבת לרעך כמוך. מה זו התקרבות? נוכחות אישית בהבנה שהשני, האתה ואני, חד הם במהות פנימית. על כן נזהרים לפגוע, מקשיבים בקשב נקי, מבינים לליבו של השני.
זה מתאים לפרשנות השנייה: שנינו בני אדם, לשנינו קשיים, פחדים, דחפים. אני מוזמנת לא לשכוח את זה כשאני מרגישה שהאחר מכעיס אותי, דורש ממני, פוגע בי.
אבל ימימה גם מתייחסת לפרשנות הראשונה:
"לעורר את הלב בתשובה שהוא נותן, להשתמש בו וכלפיכן, כי ככל שתשתמשו כלפי אחרים סימן שהשתמשתן כלפי עצמכן"
ימימה אומרת, כדי שתוכלו להשתמש בלב הטוב ובקשב הנקי כלפי השני, אתן צריכות להשתמש בו כלפי עצמכן. איך אפשר לאהוב מישהו אחר אם אני לא אוהבת את עצמי? איך אפשר לסלוח למישהו אחר אם אני לא סולחת לעצמי? איך אפשר לפרגן למישהו אחר אם אני לא מצליחה לפרגן לעצמי?
כשאני מפגינה אהבה ישרה ואמיתית כלפי השני, סימן שקיימת בי אהבה ישרה ואמיתית.
כשאני סולחת לאחר על התנהגותו, סימן שהצלחתי לסלוח לעצמי על טעויותיי.
כשאני מפרגנת ברוחב לב לשני על הצלחתו, סימן שאני רואה את המקומות שאני הצלחתי בהם.

"ככל שההבנה גדלה חיים אחרת"

מלימוד של הפרשה השבוע ובשבוע שעבר אני מבינה את חשיבותו של נתינת רגש אמיתי ומדויק לעצמי ולסביבתי. כבוד לזולת כי הוא ממש כמוני וכבוד לעצמי כי מגיע לי לא פחות. הקדושה מושגת במעשים, לא בתפילות וקורבנות.
המצווה שמצווה עלינו ה' השבוע: תכבדו את עצם קיומכם, החל מהוריכם שהביאו אתכם לעולם וגידלו אתכם, דרך כיבוד זמן העבודה וזמן המנוחה שמגיע לכם, כיבוד האדמה שמפרנסת אתכם, כיבוד שכנכם, רעכם, החלש מכם, הזקן והזר. 
פני החברה הוא פניכם וכולכם, בסופו של דבר, יודעים בפני מי אתם נותנים את הדין.
" והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' ואבדל אתכם מן העמים להיות לי".