פרשת השבת שלי, פרשת "וישלח"

"וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ"

אני קוראת את המשפט ודמעות עולות בעיני.
כמה מדויק המשפט הזה, כמה מאוזן. הדובר הוא אדם שלם, לא חסר לו כלום, לא מקנא בכלום, לא צריך כלום מזולתו: לא רכוש, לא כבוד, בוודאי לא נקמה.

יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָך
הכול בֵּסדר. בָּסדר הנכון. מה שיש לי הוא הרבה בשבילי, אין מקום ואין רצון להוסיף עוד ועוד.
מה ששלך שייך לך, מה שתצבור שלך הוא, עיני אינה צרה: כל הרכוש שלך, כל המשפחה שלך, כל העושר שלך (ואני מוסיפה בקריצה אירונית: וגם כל הצרות שתיכף מגיעות...).

יש לי רב.
עבורי זהו מקום להגעה.
הלב פתוח בשמחה ממה שיש לי, לא מתכווץ ממה שיש לאחר.לראות את מה שיש לאחר ולא לרצות גם, אפילו לא קצת, אפילו לא לחשוב על זה. לא כסף כמו שלו, לא גיזרה כמו שלה, לא זוגיות כמו שלהם ולא תארים כמו שלהן.
יש לי רב.
לדעת את זה. להרגיש את זה, לחיות את זה. להיות רב.
בשבילי זו הברכה.