פסח

לא. לא ממש. יותר בכיוון של:
דרישה רבה דרישה רבה
אביב הגיע פסח בא

פסח, חג הדרישה: לנקות החמץ, להיות חגיגי, להיות משפחתי, להשתחרר מעבדות, לצאת לחירות, לדאוג לאכול טעים. זה כשר, זה לא כשר, והמתנות, והטיולים, והאירוח והביקורים והכול צריך להספיק בשבוע.
וגם צריך להיות בסדר: להתנהג בסדר ולשמור על הכללים ולהיות נוכחים בסדר ולהתאים את עצמנו לכל הסובבים...
כל כך הרבה צריך...איך הפך חג החירות לחג הלחץ?

עפ"י תורת ימימה הלחץ משתלט כאשר אני לא בָּסדר. לא בָּסדר הנכון.
מהו הסדר הנכון? לשים את הטוב לפני המיותר, את ההבנה לפני החסימה, את היש לפני האין.
כשהופכים את הסדר, כשמתרכזים במיותר, בחוסם, במחסיר, במרוקן, משתלט לו העומס (הלחץ, הכעס, הדחייה, ההגזמה) ולא משאיר מקום לכלום.
כשאני חווה את חג הפסח כחג הלחץ, כשאני חווה את הדרישה ולא את השמחה, את החובה ולא את האפשרות, את האיסור ולא את ההתרחבות, אני פועלת מבעד לחסימה. החסימה שמקשה עלי לראות את היופי, את החיבור, את ההתחדשות, את הפריחה.
החסימה עומדת ביני ובין עצמי כמו סלע גדול שמגביל את הראיה, שמאפשר לי לראות רק קיר גדול לפניי: כל מה שעוד לא עשיתי, כל מה שעוד לא ניקיתי, כל מה שעוד לא שחררתי, כל מה שעוד לא חידשתי, כל מה שעוד לא שמחתי- זה לא מספיק!
הסתכלות על החג כעל דרישה, אומרת ימימה, היא שימת לב לטפל ולא לעיקר. היא קשורה למקומות של החסר ולא להוויה של הרגע. קשורה למקומות של "לא", מנותקת מהמקומות של "כן". ממקומות שמחזקים וממלאים אותי.

ועוד אומרת ימימה: "מה שלא מבינים הוא מה שלא שמים לב. לא שמת לב למתרחש כמתחדש, לא שמת לב לניצני הפריחה, לא שמת לב להתחדשות הכוחות. כשחסומים העונה הזאת עוברת בלי שנרגיש.
להיות נוכחת במה שיש עכשיו, כי חוץ מזה אין"

אז מה יש עכשיו? למה כדאי לשים לב? הסתכלות נקייה מבעד לחלון (שעוד לא ניקיתי...) מראה לי שדה של חרציות זורח. הקשבה נקייה (ללא רעש שואב האבק) מאפשרת לי לשמוע ציוץ של ציפורים, שימת לב לפרטים מגלה לי שכל הילדים חוזרים הביתה (לפחות לכמה ימים), והתקרבות רגישה לעצמי מאפשרת לי לראות איפה אני מרגישה יותר טוב, איפה אני נראית יותר טוב, איפה אני נמצאת בנתינה מדויקת, איפה אני משמחת אחרים, איפה אני מתמלאת שמחה, לְמָה יש לי כוח, מה אני רוצה לשנות ומה אני רוצה להשאיר.
התקרבות מדויקת לעצמי מאפשרת לי לראות את ניצני ההבנה שלי, את ניצני התגובה החדשה שלי, את ניצני ההתפתחות שמחכים לזמנם.
בלי דרישה. בלי לחץ. בלי לוחות זמנים.
כך אני רוצה להגיע לפסח.
משוחררת במידה, משועבדת במידה, בוחרת במידה, מקבלת במידה, נותנת במידה.
עם הרבה רגש, עם חושים פתוחים, עם חיבור לרצון שלי, עם קבלת המתאפשר לי,
עם שמחה רבה מכך שהאביב הגיע, שפסח בא.

שיהיה לנו חג שמחדש את הכוחות, מקרב את הלבבות, ומפריח חיוכים.