8 מאי 2015
פרשת בחוקתי, הפרשה האחרונה בספר ויקרא. היום מסתיימת הקריאה בספר ויקרא (יש שיגידו בשעה טובה..). אנחנו נפרדים ממעמד הכוהנים הנבדל, מחוקי המשכן, מחוקי הטומאה והטהרה וחוזרים אל העם. העם העומד להתחיל במסעו אל הארץ המובטחת.
אבל רגע לפני שנצא לדרך אנחנו מקבלים מסר אחרון: אזהרת מסע. מה יקרה אם...
פרשת בחקותי היא פרשת הברכה והתוכחה. רובה ככולה עוסקת בגמול על קיום מצוות ובתגובה לאי שמירת המצוות
אִם-בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת-מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. ד וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. ה וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. ו וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן-הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. ז וּרְדַפְתֶּם אֶת-אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. ח וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. ט וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם. י וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ. יא וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם. יב וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם.
למי שרוצה תקציר: אם תלכו בחקותי, תשמרו את מצוותי ותעשו את המצוות יהיה לכם טוב, טוב מאד. גשמים בעיתם, יבול בשפע, שובע, שלום בארץ, ניצחון על האויבים, ילדים לרוב, "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוהים ואתם תהיו לי לעם."
נהדר.
וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל-הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה. טו וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי
וכאן מגיעים שלושים פסוקים ובהם רשימת התוכחות המפורטת, ההולכת ומחמירה מפסוק לפסוק עד לגזירת הגלות והחורבן.
העם עומד לצאת לדרך, הארץ עדיין רחוקה, חיי השגרה עוד רחוקים מהעין. מדוע יש צורך כעת בדברי תוכחה כה קשים?
אולי כי העם רגיל לניסים ולנפלאות, לקסם שמציל אותו מרעב ומצמא, מאויב וממחלה. הוא אינו רגיל לחיי שגרה, ללקיחת אחריות, לנשיאה בתוצאות מעשיו.
מזכיר קצת נוער מתבגר: מריחים את העצמאות, רוצים אותה, מרגישים שהם תיכף שם אבל עדיין נסמכים על הניסים והנפלאות של ההורים (כרטיס האשראי, האוטו ואחזקת הטלפון הנייד). לא באמת יודעים מה המשמעות של חיים עצמאיים.
וכדי להכין אותם/ אותנו לחיים, מקבלים סדרת חינוך והנה ההתחלה:
מתחילים בטוב: תדעו את מצוותיכם, תשמרו על החוקים, תעשו טוב- יהיה טוב.
ורשימת הברכות אינה מאד ארוכה, כי כשטוב אז טוב. זה ברור, זה מדויק, זו שמחה בכל התחומים. כל דבר בזמנו: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, במקומו: וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם, במידתו: וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע.
כשהאלוהים מתהלך בתוכנו כל יום זו בריאה מחדש: וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ.
אבל איכשהו זה לא ממש קורה. איכשהו קשה מאד לשמור על המצוות האישיות, קשה מאד לא להתבלבל משפע האפשרויות, הנוחות, קיצורי הדרך, האלילים שבדרך והשקרים שאנחנו מספרים לעצמנו.
ואז מתחיל המאבק, מלחמה פנימית, מלחמה חיצונית, פיזור, מחלה וחולשה.
כמה הרבה יותר קשה כשקשה. דבר גורר דבר, התנגדות שמביאה עקשנות שמביאה סגירות שמביאה התרחקות שמביאה ראיית החסר שמביאה פיזור ופחד ואיבוד הדרך.
רגע לפני שיוצאים בדרך הארוכה אל הארץ המובטחת, במסע הארוך שנקרא החיים, אנחנו מקבלים מידע חיוני ביותר:
תשומת ליבנו מופנית אל האחריות האישית- הכול ניתן והרשות נתונה.
כשקשה זה לא מספיק לומר:"החיים הם לא פיקניק", "ככה זה - החיים קשים.."
הפיכת הקושי לעיקר, ההתמסרות לקושי, התעלמות מהחלק שלנו במשבר,רק יגדיל את המשבר. ככל שהחיים יהיו חיים של שקר וכזב, כך יגדל הסבל.
הפרשה מלמדת אותנו שככל שנתמסר לקושי של החיים, ככה נתרחק יותר מהגאולה. לעומת זאת ברגע שנבין את המקום שבו אנחנו חוטאים לעצמנו, משקרים את עצמנו, דוחים את האמת שלנו- אז נוכל לחזור לארצנו, לעצמנו, לאלוהינו, לברכתנו.
רק ע"י הכרה באמת, גם אם היא קשה וכואבת, נוכל להתחבר מחדש ולזכות בברכה, בשפע, בשמחה, בהתחדשות.
ספר ויקרא מסתיים. העם קיבל את מצוותיו, חוקיו, שבט לוי קיבל את מעמדו המיוחד, הכוהנים קיבלו את תפקידם. ההכנות הסתיימו.
מבחינה סיפורית מעמד הר סיני כבר היה, לוחות הברית כבר ניתנו, המשכן כבר הוקם.
מבחינה תאריכית, השבוע הוא השבוע האחרון לספירת העומר. בשבוע הבא נחגוג את שבועות, חג מתן תורה.
כך או כך, לפנינו שבוע מיוחד, שבוע של התכוננות, שבוע של חיבור הכוחות לקראת השלב הבא. סופו של תהליך ההכנה, תחילתו של המסע במדבר.
חזק חזק ונתחזק.
;){kind=link}