אלול

איך מגיעים לאיזון הזה? איך נשארים עם נפש שלווה, רגועה, מוכנה ומזומנה לשנה החדשה?
הדרך שימימה מציעה היא דרך הקבלה, קבלת המתרחש.
אני לדודי: קבלת עצמי, קבלת הכעסים שבי, קבלת הפחדים שבי, קבלת היופי שבי, קבלת הטוב שבי.
ודודי לי: קבלת השני: עם היכולות שלו, אם הדברים שהוא לא יכול, עם הנתינה שלו, עם הדרישה שלו, עם כל מה שהוא נושא.
קבלה מאפשרת הפסקת המאבק. הפסקת ההתנצחות, הפסקת ההתנצלות. הפסקת הצורך בשליטה מתמדת.
קבלה מאפשרת מנוחה.
גם אם לא הכול מושלם, גם אם דברים לא מסתדרים, גם אם אין לי מושג מה הולך לקרות.
אפשר להיות במנוחה.
מנוחה מתוך הסכמה להיות מה שאני יכולה להיות. מתוך הסכמה שהשני יהיה מה שהוא יכול להיות,
מתוך פתיחת הלב למתרחש.
ימימה אומרת: "בהתפתחותו של הלב מגיעים עד הרחמים, זהו שער הלב הנפתח
גם בהבנתו משתתף"
ומאיר בנאי אומר: " בתוך ליבי יש צעקה והיא גדולה, הראו לי את שער הרחמים".

בחודש אלול יש לנו הזדמנות להיענות לצעקה שבנו. יש לנו הזדמנות לפתוח את שער הרחמים הנמצא בלב שלנו, יש לנו הזדמנות להגיע אל ההבנה החכמה והרגש החם, הפתיחות והאהבה.
אם לא נעצור במה שהחסרנו, אם לא נתעכב על איפה נכשלנו, אם לא נרתע ממה שלא ידענו.
"חי פעם רק פעם, יש טעם אין טעם,'
עם כוח בלי כוח שער הרחמים. 
בואי איתי יחד בואי מתוך הפחד 
כי את, גם את חלק משער הרחמים. "

הנה ההזדמנות שלנו, במקום שאנחנו, עם מה שיש ועם מה שאין
יחד להגיע אל שער הרחמים.

שיהיה זה חודש טוב, חודש של התקרבות.