אוקטובר 201
שמחת תורה שלי
הנה הוא מגיע, החג האחרון בחודש תשרי, שמחת תורה.
שמחת תורה הוא חג מיוחד, חג שמצוותו היא מצוות הקהל
וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה--בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר: תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל—בְּאָזְנֵיהֶם הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.
המצווה בשמחת תורה היא לשמוע דברי תורה. על כולם חלה המצווה, אנשים, נשים טף וגרים.
עפ"י המשנה אנחנו למדים שבימי בית המקדש הקריאה נעשתה ב"עזרת נשים", החצר החיצונית של בית המקדש, כדי שגם הנשים יוכלו להשתתף בה.
הנשים, אלה שנהוג לומר עליהם שתורת ישראל מקפחת אותן, מדירה אותן, לא נותנת להן זכויות. הן אלה שמארחות את הקריאה החשובה מכל, זו שנקראת לפני כל העם בירושלים, בסוף חג הסוכות.
מאז ימי בית המקדש הזמנים השתנו.
כבר לא עולים לירושלים, כבר לא קוראים את כל התורה במעמד אחד, כבר לא מארחים את כל העם בעזרת נשים.
מאז, התורה חולקה לפרשות, העם היהודי נפוץ בעולם, היהדות נחלקה לזרמים שונים, אבל עדיין פעם בשנה כל העם מוזמן להשתתף בשמחה הזאת שנקראת התורה.
פעם בשנה אנחנו זוכים לרקוד, לחבוק, לשמוח עם ספרי התורה שלנו, עם המקור, עם העץ החיים, עם המעיין השופע תמיד.
פעם בשנה מגיע יום שבו אנחנו מודים על התורה, על הזכות לקבל אותה, על הזכות לקרוא בה ולשמוע את דבריה.
ישנן קהילות בהן הגברים חוגגים והנשים צופות על החגיגות מהצד, ישנן קהילות בהן לנשים יש חגיגות בנפרד משל הגברים, ישנן קהילות בהן החגיגה היא משותפת. כל העם, נשים, גברים וטף.
גם ילדים שאין להם אבא יכולים לרקוד עם הספר, גם ילדות, גם נשים שמכירות את כל הפרשות, גם גברים שהגיעו פעם בשנה להתארח.
הנה הוא מגיע החג האחרון בחודש תשרי. אחרי יום הזיכרון ויום הדין, אחרי הימים הנוראיים, אחרי שעזבנו את ביתנו הקבוע והסכמנו לחוות את הארעיות של החיים, הנה מגיע חג של שמחה.
שמחת הסיום ושמחת ההתחלה. סיימנו לקרוא את כל החומש, ללמוד ממנו דברים חדשים, לשאוב ממנו תשובות לשאלות שאלנו השנה, לחפש בין פסוקיו הבנה חדשה שתעזור לנו להתקדם הלאה. הנה אנחנו גוללים אותו לאחור ומתחילים הכל מהתחלה. כי כל מה שלמדנו כבר שכחנו, כי כל מה שאנחנו יודעים כבר לא רלוונטי, כי העבר הוא עבר וכוחו של ההווה הוא ברגע הזה.
וברגע הזה הכל אפשרי, הכל פתוח, הכל חדש. ברגע הזה מתחילים מבראשית.
הנה הוא מגיע החג האחרון בשרשרת השבתות- חגים- מועדים שהייתה לנו בחודש האחרון. בעוד יומיים חוזרת השגרה המבורכת, וגם זו שמחה גדולה.
חג שמח אחרון בהחלט.
;){kind=link}