פרשת השבוע שלי- פרשת שמות

4 ינואר 2018

פרשת השבוע שלי- פרשת שמות

השבוע, בשעה טובה, אנחנו מתחילים לקרוא בחומש חדש, חומש שמות. פרשת שמות, פותחת בציון שמות המשפחות הבאות מצרימה. שמות בניו של יעקב ובני משפחותיהם, בסה"כ 70 נפש.
לא עבר זמן רב ובני ישראל, שמצאו במצרים מקום של שפע וביטחון, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם והתואר "בני ישראל" כבר לא התאים להם. בני ישראל הפכו ל"עם בני ישראל", ומי שהעניק להם את התואר "עם" הוא מלך מצרים, פרעה. זה שלא הכיר את ההיסטוריה ולא ידע מי הביא את העם הזה למצרים (יוסף, צפנת פענח) ולמה.
המלך החדש זיהה שהזרים האלה אינם עוד כמה משפחות, אלא הם עם וטמונה בו סכנה הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ.  י הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ  פֶּן-יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם-בָּנוּ וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ. 
השני שקורא לבני ישראל עָם בפרשה זו הוא ה' : וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו.. עמי- העם שלי.
בני ישראל עצמם אינם יודעים עדיין שהם עָם ובוודאי אינם יודעים שהם עמו של האלוהים. הם לא מחפשים מנהיג שינהיג אותם, הם לא מחפשים זהות,  תרבות, שפה ייחודית. אז מה מחבר ביניהם? מה מחבר בין אנשים? מה הופך קבוצת אנשים לעם?
בשבועיים האחרונים טיילתי בויאטנם, מהצפון לדרום. שוחחתי עם מדריכים שפגשנו: אנשי הכפר ואנשי העיר, אנשי הצפון ואנשי הדרום, משכילים וכאלה שלמדו לדבר באנגלית כדי לשרוד, כדי לעבוד. כולם היו נחמדים, כולם האירו פנים וכולם שמחו לספר לנו איך נראית ויאטנם שלהם. גיליתי אזרחים של מדינה אחת, של עם אחד, השונים כל כך אחד מהשני. הם בעלי מנהגים שונים, הרגלים שונים, תפיסת חיים שונה. חיים במדינה אחת שנחלקה במלחמה נוראה לשניים, בין הצפון לדרום, ועד היום, ארבעים שנה אחרי, הם נושאים את משקעי העבר ולא ממש סובלים אחד את השני. מדינה אחת שיש בה 54 קבוצות אתניות שונות בעלות לבוש שפה ודרך חיים ייחודית משלהם.
שאלתי את עצמי איך מחברים בין כולם? מה הופך את כל האנשים האלה לעם אחד?
ואולי זה מתחיל מהשאלה איך הופכים שני אנשים לזוג? איך הופכים קבוצת אנשים לקהילה? איך אדם מרגיש שהוא עָם?
בפרשה שלנו הבחירה נעשית מלמעלה. בחירתו של מלך בשר ודם (פרעה) שבחר להפוך את "האנשים השונים" לאויב, ולעומתו בחירתו של מלך המלכים, הקב"ה, שבחר בבניו של יעקב כעמו. אך הבחירה החיצונית לא מספיקה, צריך גם רצון.
המילה עָם נכתבת כמו המילה עִם, ואולי מדובר על רצונו של האדם עצמו להיות עִם. להתחבר, להתאחד, הרצון להיות לרוב. רצון שנובע אולי מתחושת הביטחון שהיחד נותן, מהכוח המשותף, מאפשרות של חיבור היכולות האישיות למשהו חדש ושונה.
הרצון הזה כדאי שיהיה מלווה בהסכמה. הסכמה שהשני אליו אני רוצה להתחבר שונה ממני. לפעמים אפילו הפוך. לפעמים השפה שלו שונה, החשיבה אחרת, היכולת אחרת.
הסכמה שהחיבור בינינו יותר משמעותי מהשוני. הסכמה שכל אחד מאתנו ישמור על הייחוד שלו בלי שזה יאיים על הייחוד של השני . בלי שזה ירגיז, יביך אותי, יכעיס אותי.
"אני אבחר בך ואת בי תבחרי 
וביחד נהיה לרוב 
אם בקיץ הזה תלבשי לבן 
ותתפללי לטוב."

לבחור אחד בשני, לבחור להיות לרוב שמכיל את השונות ולא מדכא אותה, זו משימה אישית, זוגית ולאומית. זו משימה שכל אחת ואחד מאתנו מתמודדים אתה בכל יום.
זוגיות טובה, כמו קהילה טובה, לא דורשת, לדעתי, אחידות, נוקשות, קביעות. היא עוסקת בגמישות, בפתיחות, בהקשבה.
זוגיות טובה, כמו קהילה טובה, עוסקת בבחירה להיות לרוב ולא בדרישה להיות לרוב.
ולהיות לרוב מה זה אומר? שלרוב טוב, ולפעמים לא כ"כ, שלרוב אנחנו מחוברים ולפעמים נפרדים, שלרוב אנחנו מסכימים ולפעמים רבים. אבל הרוב הוא זה שקובע ורצוי שהרוב יהיה משמח ומחזק.
"נצא מן הדעת בקיץ הזה 
ואחר כך נדע שלווה 
יקרה לנו נס בקיץ הזה 
אם רק תלבשי לבן. " (נעמי שמר)

בני ישראל נמצאים בתחילתו של תהליך הבחירה. ה' בחר בהם לעם אך הם עוד לא בחרו בו ובעצמם. יש להם עוד דרך ארוכה עד שיגיעו לבחירה ולהסכמה. דרך ארוכה שנראה שממשיכה עד היום.
השבוע אני לומדת מהפרשה על משמעות המילה עָם ועל אחריותה של הבחירה. השבוע אני מתפללת שגם אם נצא מהדעת, יגיע הרגע שנדע שלווה, שיגיע הנס הזה שתשרה בינינו אהבה.

שבת שלום לארץ שלי,
טוב לחזור אליך

סיגל