1 פברואר 2018
פרשת השבוע שלי- פרשת יתרו
בפרשת יתרו הנפלאה אנחנו חווים בכל שנהמחדש את מעמד הר סיני ואת שמיעת עשרת הדיברות: עשרת חוקי יסוד שלנו כעם שיש לואלוהים.
מעמד הר סיני הוא טקס קדוש. מעין חתונה, אם תרצו, בין הקב"ה ובין עמו. טקס מרשים, מרגש, מרטיט לב, מעורר יראה. טקס כ"כ גדול ועצום עד שבני ישראל לא יכלו לעמוד בו, וגם אני, מדי שנה, נותרת חסרת מילים מולו.
לעומת הסיום הדרמטי של הפרשה, תחילת הפרשה מפגישה אותנו עם מערכת יחסים זוגית מפתיעה, בין משה ובין יתרו חותנו. יתרו, כהן מדין, שאסף את משה אל ביתו ונתן לו את בתו. יתרו, שאירח את ציפורה והבנים בביתו עד שמשה השלים את משימתו, יתרו מגיע אל
כביכול בזאת תם תפקידו: יבוא, ישיב, יחזור. אך לא כך הוא הדבר.
יתרו מתקבל בשמחה גדולה ע"י חתנו. משה פוסק מכל עיסוקיו, מפנה את זמנו, מקבלוומספר לו בפירוט את כל קורותיו וקורות העם וַיְסַפֵּר מֹשֶׁהלְחֹתְנוֹ אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹתיִשְׂרָאֵל אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵםיְהוָה
היחס החם בין החתן לחם בולט מאד בתחילתהפרשה. הביקור הופך מביקור משפחתי לביקור חברי ומקצועי. ביקור של התייעצות,התוודעות, דיבור מדויק, הקשבה פתוחה, הסכמה והתפתחות.
"ככה זה כשיש שניים, מסתבר,
זה תמיד פעמיים, לדבר,
זה נותן לי ת'כוח,
להתגבר גם על מאה מכות." (שלמה ארצי)
השיחה בין משה ויתרו מרתקת אותי בכל שנהמחדש. איך יתרו שואל בעדינות את משה, איך משה משתף את יתרו בעבודתו בלי להתרברבובלי ליפות את המציאות. איך יתרו מסביר לו למה הדרך לא טובה באופן שמשה יכוללהסכים,
לֹא-טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה נָבֹל תִּבֹּלגַּם-אַתָּה גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָרלֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ
איך משה שומע ועושה, מקבל ומבצע.
כמה פעמים ניהלתי דו שיח כזה? כמה פעמים שמעתי דעה על אופן תפקודי ועשיתי שינויבעקבותיה?
וכמה פעמים שאלתי את דעתו של השני ועשיתי בדיוק את ההיפך ממנה?
כשהשני משמש בשבילי מראה להעצמת כוחי, אני לא באמת מדברת אתו. אני משתמשת בו כדילהוכיח לעצמי ולכולם כמה אני צודקת, יודעת ובטוחה.
כשהשני מאיים עלי באיזשהו אופן- בגלל המעמד שלו, הסמכות שלו, הידע שלו, החשיבותשאני מקנה לו, דעתו יכולה לאיים עלי ואז אני לא שומעת. אני מתווכחת, מצטדקת,נסגרת.
אבל כשיש לי נוכחות משלי, ביטחון במקומי, כאשר אלוהים לצידי, אז השיחה יכולה להיותכנה ופתוחה. ההקשבה יכולה להיות מלאה ונוכחת, העשיה גמישה ומשתנה.
"ככה זה כשיש שניים, זההרבה,
זה תמיד פעמיים, לדבר,
לא זה לא בשמיים, זה מה ש
גורם לי לבכות. "
לדבר זה לא בשמיים. כשמתאפשרת שיחה שכזאת,דיבור אמיתי מלב אל לב, כשכל צד יודע שטובת השני לנגד עיניו, אז השיחה היא שיחהמרגשת. היא שיחה מעלה ומועילה, היא שיחה שיכולה ללמד, לחזק, לשנות כיוון ולהתוותדרך.
פרשת השבוע מלמדת אותי השבוע לבחור היטב אתהאנשים שאני מקשיבה להם, לשים לב להזדמנויות הלמידה שהם מציעים לי ומזכירה לי שעםכל הכבוד לטכנולוגיה, אין תחליף לשיחה אמיתית.
שתהיה שבת טובה של ברית ואחווה
סיגל
;){kind=link}