8 פברואר 2018
פרשת השבוע שלי- פרשת משפטים
פרשת משפטים, כמו הפרשות הבאות אחריה, מתרחשת בערפל על הר סיני, בשעה שאלוהים מעביר למשה את כל המצוות, החוקים והמשפטים המיועדים לבני ישראל. בפרשה זו נמצאות 53 מצוות הנוגעות לדיני ממונות, דיני נפשות, דינים בין אדם לחברו ובין אדם למקום.
כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים
יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם.
המצווה הפותחת את הפרשה היא מצוות עבד עברי. מצווה שבעצם מבטלת את מעמד העבדות
לחיים. עבד עברי יכול להישאר בעבדותו במשך שש שנים בלבד, אח"כ יש לשחררו.
למה?
תורת ישראל מדגישה כל הזמן את הגאולה מעבדות." זכור כי עבד היית בארץ
מצרים". המצווה היא לזכור את המקום הנמוך הזה, מקום ממנו נחלצנו בעזרת ידו
החזקה וזרועו הנטויה של אלוהינו ואליו אל לנו לחזור. וגם בתור בעלי עבדים עלינו
לזכור שהם לא שלנו, שהעבד בבסיסו הוא אדם חופשי ועובד באמת רק את ה'. הביטול
הכמעט-מוחלט של העבדות בתוך עם ישראל מלמד שהעבדות כשלעצמה נחשבת למצב חברתי
בלתי-תקין, ועל כן אין היא ראויה להתקיים בין בני ישראל.
אולם יש אפשרות נוספת- כשהעבד בוחר להישאר עבד וְאִם-אָמֹר
יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי לֹא אֵצֵא
חָפְשִׁי
פסוק מדהים זה מפרט לנו את כל הסיבות לא מדוע לצאת לחופשי. רבי מרדכי הכהן
מסביר: "לא דיברה התורה בהווה בלבד אלא גם לדורות ובמחייבי גלות הכתוב מֵדָבֵּר.
אם תשאל אותם: למה אתם יושבים בגלות ואינכם עולים לארץ ישראל? שבעים ושבעה תירוצים
ואמתלאות בפיהם. יש מהם טוענים: אהבתי "את אדוני"- החיים החילוניים בארץ
מפריעים לי לעבודת הבורא. יש האומרים "את אשתי"- אשתי שהתרגלה לנוחיות
ורווחה לא תסתגל לחיי הארץ הקשים. יש המסבירים "את בני"- הילדים שלומדים
בבתי ספר מעולים, למענם אנו מוכרחים להישאר בגלות. כאלה הם התירוצים והאמתלאות אך
האמת היא לא אצא לחופשי- נשמתם הגלותית אינה נותנת להם לצאת מעבדות לחירות ולחיות
כבני חורין בארצם ובמולדתם."
פירוש מקסים פירש הרב מרדכי הכהן. פירוש
המתאים לכל אחת ואחד מאיתנו הנמצא בעבדות שלו ומשתמש בתירוצים משלו. אם זה החיים
בגולה, אם זה הליכה כל יום לעבודה משעממת, אם זה הישארות במערכת יחסים עקרה, אם זה
הימנעות מעשיה של מה שאני באמת רוצה. כי- לא כדאי ולא נעים ומפחיד ולא נוח ומסוכן
ומה יגידו ורק הילד יגמור את הקולג'...
יש המון תירוצים המונעים מאתנו להיות בני חורין. המון תירוצים שמשאירים אותנו
עבדים. אם לא עבדים של הבוס, אז עבדים של עצמנו.
בכל בוקר בברכת השחר אנו אומרים: "ברוך שלא עשני עבד" או "ברוך
שעשני בן חורין". האם אני באמת בן/ בת חורין? הרב קוק מסביר "יש בן
חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות. הנאמן לעצמיותו- בן חורין הוא,
ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים- הוא עבד."
כמה מתעתעת העבדות, כמה מבלבלת החירות, לא תמיד קל לזהות איפה אני נמצאת. אפשר
אפילו להיות עבד לחירות שלנו. ג'ורג' מוסטקי כתב על כך שיר נפלא:
את חירותי
שמרתי לי אותך
כמו כוכב בסער
את חירותי
עזרת לי לעמוד
בכל כאב וצער.
ולצעוד בדרכי גורלי
עד תבוא גם עליי השלכת
ולרקום חלומות על קרני הלבנה
וללכת ללכת (תרגום: יורם טהר לב)
עבודת החירות כערך עליון יכולה להיות אף היא עבדות. המְקָדֵש את
הבדידות, את ההליכה הלאה, לא מאפשר לעצמו להביא לידי ביטוי את החלק הזורע, הממתין,
המסכים להשתנות, הנותן פירותיו לאורך זמן.
מחָפְּש החופש לא ימצא חופש. חופשי זה לא לגמרי לבד. וזוגיות? זו חירות או עבדות?
בגדתי
בך חירותי הטובה
אל הכלא פסעתי בצער
אל הכלא החם אשר שמו אהבה
נאספתי כמו נער
וסוהרת יפה בתנועה רחבה
נעלה את השער.
חירות ושיעבוד נמצאים קודם כל בתפיסה העצמית שלנו. לוותר על החירות
בתוך הזוגיות משאיר אותי עבד נרצע, ועבד זה המקום החלש ביותר להיות בו, חלש יותר
מהגר, היתום והאלמנה. חירות זה להיות אני גם כשאנחנו ביחד. זה למצוא את השמחה
והשקט גם כשיש רצונות אחרים משלי, זה להביא את הטוב שבי מול מצבים שלא הייתי בוחרת
בהם. זה לבחור באהבה שלא מכבה חלקים בתוכי.
פרשת השבוע מלמדת אותי השבוע את החוק הראשון בחייו של בן חורין- אל תשכח מי אתה. אל תשכח מה המהות שלך, אל תפסיק לחפש אותה ואת מה שמזין אותה. ואז תפעל. מתוך המהות, מתוך היעוד, מתוך החיבור לרצון הגבוה (רצון השם). זהו המפתח לחירות. אז אפשר לגבור על כל קושי, אז אפשר לצמוח מכל מצב, אז אפשר להיות בני חורין.
שבת שלום.
סיגל

