1 מרץ 2018
פרשת השבוע שלי- כי תשא
פרשת השבוע עוסקת בחטא הגדול, בבגידההגדולה או אם תרצו בחוסר ההבנה הגדולה בסיפור שלנו, עם ישראל.
משה, כזכור, נמצא על הר סיני, שומע את קול האלוהים ומקבל את המצוות שעליו להעבירלעמו: עוד הוראות בקשר למשכן ואת מצוות השבת. ובמחנה נמצא העם, העם שהבטיחו לואלוהים, העם שראה את הקולות, העם שעבר חוויה אקסטטית שתיזכר לעולמי עד, והוא לבד.
היכן האלוהים? היכן משה מנהיגם? מה יהיה גורלם במדבר ללא הובלה?
וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּםעֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁרהֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ.
העם מבקש לו אלוהים ואהרון שומע את בקשת ליבם. אהרון מקשיב ומבין שהם מבקשים מישהולהאמין בו, משהו לבטוח בו, הם מבקשים לא להישאר לבד. הוא לא יכול להביא לעם ישראלאת הקב"ה. אך הוא כן יכול להביא להם מסכה במקומו, כיסוי, משהו שמתחפשלאלוהים, משהו לשים בו את מבטחו בינתיים, עד שיגיע משה, עד שיגיע מסר מאלוהיישראל.
"אנחנו כאן בלב מדבר
צמאים למים חיים
ואתה על ראש ההר
מעל העננים
אין שום אות
אין סימן
כל כך הרבה ימים
במעגל סגור מסתובבים
סביב עגל הזהב. " (אהוד בנאי)
כשמשה יורד מההר ולוחות הברית בידו, הבריתשל האלוהים עִם עמו, הוא מתאכזב קשות מהעם שביקש לעצמו אלוהים. משה שכח שהוא שכןעם אלוהים פנים אל פנים, שהוא מדבר עם אלוהים על בסיס יומיומי. משה שכח שאנחנו בניהאדם מתקשים למצוא אלוהים ולא מפסיקים לחפש אחריו.
העם רצה אמונה וביקש אלוהים. אהרון שמע מצוקה ונתן מסכה. כמה פעמים בזוגיות שלנואנחנו מבקשים משהו ומתכוונים למשהו אחר? (למה לא הבאת לי פרחים= למה אני לאמרגישה אהובה?)
כמה פעמים אנחנו לא מבינים מה השני מבקש מאיתנו באמת? (סה"כ פרחים, גם ככההם נובלים)
כמה פעמים המסכה שלנו מסתירה את הרצון המהותי? (אני מסתדרת לבד= לא רוצה להיותתלותית= לא רוצה להתאכזב= רוצה להרגיש בטוחה= מרגישה לא בטוחה= ?..)
כמה פעמים אנחנו מאמינים למסכה?
הלוחות נשברו, המסכה נשברה, וגם הלב נשבר.
כשהמסכה נשברת והאמת מתגלה, זה משבר נורא. איפה האדם בו בטחתי? איפה האדם אליופתחתי את ליבי? איפה החבר? האיש שחשבתי אני מכירה?
ומי מכל ההתנהגויות הוא האיש האמיתי? זה המחבק? זה הדוחה? זה המקשיב? זה המתעלם? מתיזו אמת ומתי זה זיוף?
ואולי הכל אמת? ואולי כלום לא אמת? איך אפשר לדעת?
הפרשה מלמדת אותי שכל היאחזות בדבר חיצוני היא זיוף. כל "אלוהים" שאנינותנת לו שם- הוא מסכה. כל צורך חיצוני שלי, כל הזדקקות, היא חיפוש. חיפוש אחריהדבר שנמצא בתוכי ממש.
מתחננים אליו, אל נא תעזוב אותנו עכשיו
היה לנו לאב
עדר נעזב, רוקד סביבו
קורא אליו לשווא
עגל הזהב
פרשת כי תשא, פרשת עגל הזהב, מופיעה באמצעהפרשות המדברות על המשכן. אולי הסיבה לכך היא כדי להזכיר לנו מהו הטבע האמיתי שלנו,מהו הצורך הבסיסי שלנו כבני אדם. יש סיבה לציווי האלוהי של בנית המשכן: המשכן יענהלצורך בגללו נוצר העגל, המשכן יהיה מקום גשמי ברור עבורנו, מקומה של השכינה, ובעזרתהמשכן אולי נצליח גם אנחנו, בני ישראל, למצוא סוף סוף את אלוהים שלנו.
השבת, אחרי שהסרנו או החלפנו מסכות בחג פורים, אני מתפללת שאזכור שבעולם הגשמי הכלהוא מסכה. אפשר ליהנות ממנה אך לא לעבוד אותה. וגם אם אני לא רואה, גם עם עבר הרבהזמן והערפל ממש כבד, האלוהים תמיד נמצא.
שבת שלום
סיגל
;){kind=link}