25 מאי 2018
פרשת השבוע שלי: פרשת נשֹא
בשבוע שעבר התחלנו לקרוא בחומש במדבר, חומששמביא איתו את תנועת המסע, את קשיי הנדודים ואת המדבר הגדול עם כל האפשרויות וכלחוסר הוודאות שבו.
פרשת נָשא החזירה אותי אל הנושא המרכזי בו בחרתי לעסוק השנה, נושא הזוגיות. במהלךספר ויקרא הנושא הזה לא מצא את חיבורו לפרשות ועכשיו הוא שב, במלוא כוחו, בפרשהשעוסקת בשלום החשוב מכל: שלום בית.
בתוך הפרשה שכוללת כמה עניינים מופיעים דיני אישה סוטה. כך מסכם אותם אלחנן סאמט:
"על פי 'הקריאההפשוטה' עוסקת הפרשה באישה שנסתרה עם גבר זר, ובעלה חושד בה שהיא נטמאה באותההיסתרות, אלא שהדבר נעלם מעיניו, וגם אין עד שיעיד על כך. על הבעל עוברת 'רוחקנאה', וכדי לברר את חשדו ולהניח את קנאתו הוא מביא את אשתו אל הכהן שבמשכן, ושםנבדק החשד בטקס שיש בו השפלה ואי-נעימות רבה לאישה, גם אם היא חפה מפשע.
בפשטות, נראה שהטקס הזה נכפה על האישה ואין שואלים את רצונה.
הרושם המתקבל מקריאה זוהוא של עמדה חד-צדדית ברורה שנוקטת הפרשה לטובת הבעל, לעומת קיפוחה של האישה. 'רוחהקנאה' העוברת על הבעל היא המניעה את כל ההליך המתואר בפרשתנו, והבסיס העובדתילחשדו הוא דל ביותר. הבעל לבדו הוא הטוען שהאישה נסתרה עם גבר, ואף אם אכן נסתרהכדבריו - עובדה זו אינה מעידה שהיא נטמאה. כל התהליך מבוסס אפוא על טענותיו שלהבעל ועל חשדותיו, ונמצא שהפרשה מתחשבת בעמדתו הסובייקטיבית ו'מקריבה' את האישהלגחמת קנאתו, כדי להניח את קנאתו (או לחילופין כדי להצדיקה."
עפ"י קריאה פשוטה זהו כביכול טקס משפיל לאשה בגלל חשד של בעלה. אךבקריאה מעמיקה נגלה שהדגש הוא שלבעל או לקהילה אין רשות להעניש את האשה. דווקאהטקס המשונה הזה בא להגן על האשה מפני מעשה נקמה.
קריאה מעמיקה תגלה שהבאת האישה לבדיקה זו חייבתשתיעשה מרצונם המשותף של שני בני הזוג, וכל אחד מהם בפני עצמו יכול למנוע את קיומהשל הבדיקה אם אינו חפץ בה. ומדועירצו שני הזוג את הבדיקה? מפני שהם חפצים לחיות יחד. מפני שהם אינם רוצים להיפרדאך גם לא יודעים כיצד ליישב את המחלוקת בניהם. הטקס הזה תפקידו בעצם להגן עלהאשה ולהביא לשלום בתוך הזוגיות. "גדול שלום שבין איש לאשתו"(חז"ל)
חז"ל גם מפרשים אתהפסוק וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן וְהָאִשָּׁה הַהִואתִּשָּׂא אֶת-עֲוֹנָהּ. כאומר שהאשה מגיעה לבדיקת הנאמנות רק אם בעלה היה נאמן גם הוא. אםהוא לא שמר על חוקי המשפחה הוא אינו רשאי לבקש ממנה זאת.
הבדיקה שאותה יוזם הבעל המקנא לאשתו נועדה לשמש תחליף לדיון משפטי, שכמעט תמיד הואבלתי אפשרי. במקום שבו המשפט האנושי הוא חסר אונים, והדבר עלול להביא לפרצה בחייהמשפחה, מתייצב המשפט האלוהי.
מי שמיישב את המחלוקת אינו איש חוק, אינובית משפט, אלא כהן המבצע טקס משונה של שתיית מים המעורבבים בעפר ודיו. ההכרעהנעשית ע"י מעשה נִיסִי, המעשה נִיסִי אישי היחיד בכל התורה כולה.
דיני אשה סוטה ייחודיים בתורה ונאמר שמאז שחרב בית המקדש הראשון אינםמתקיימים עוד. אם כך איך הם רלוונטיים לחיינו עכשיו?
הפרשה מלמדת אותי לא למהר לשפוט, לא למהר לכעוס ולא למהר לחוש כקורבן.
"דברים שרואים משם לא רואים מכאן". פסוקים שנקראים בקריאה ראשוניתכפוגעניים מתבררים בהעמקה כמֵגינים והוגנים. התנהגות של הזולת שלא מובנית ונראית כבגידהבאמון יכולה להתברר כאחראית ואכפתית. מילים שנאמרות לי הנשמעות משפילות ומעליבות,יכולות להיות מובנות כרגישות ודואגות. כל זה כאשר אני לא פועלת במהירות, ביהירות,כאשר אני לא נכנסת למאבק על מי צודק ומי חזק.
פרשת נשא כוללת את ברכת כהנים עם הפסוק יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. מזכירה לי שוב לחפש אתדרכי השלום, לחפש את הדרך להתקרבות, לחפש את האהבה שמסתתרת מתחת לפחדים כולם. אםה' מוכן למחוק את שמו מהמגילה למען שלום בית, אולי גם אני אהיה מוכנה למחוק אתגאוותי ואת פגיעותי, ולראות משם- את הדרך האחרת, המאפשרת, המחברת.
שבת שלום,
סיגל
;){kind=link}