פרשת השבוע שלי- פרשת קורח

14 יוני 2018

פרשת השבוע שלי- פרשת קורח

השבוע בפרשת קורח אנחנו למדים שיעור בנושא מחלוקת.הפרשה נפתחת בהתקהלות של 250 אנשים מנשיאי העדה בהנהגת קורח בן לוי שמוחים עלהנהגתו ועל דרכו של משה ומורדים בו. רבות נכתב על המרד הזה, על המחלוקת שאינה לשםשמיים ועל העונש הקשה שקיבלו המורדים.
השנה אני רוצה לכתוב על המשך הפרשה.
על מנת למנוע הישנות התלונות וסימני השאלה בעם, ה' מבקש לתת סימן ברור מי האדםשתפקידו להיות הכהן הגדול, מי האיש שנבחר להיות שליחו.
הוא מבקש מכל נשיא שבט לכתוב את שמו על מטהו ולשים את שניים עשר המטות באוהל מועד. וַיַּנַּחמֹשֶׁה אֶת-הַמַּטֹּת לִפְנֵי יְהוָה בְּאֹהֶל הָעֵדֻת. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּהפָּרַח מַטֵּה-אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹלשְׁקֵדִים.

למחרת, כשנכנס משה לאוהל מועד של 11 המטותנשארו כשהיו, מקלות יבשים, ורק מטהו של אהרון הוציא פרח, הוציא ציץ (עלים) וגמלשקדים (הוציא את פרי השקד).
על כך נאמר בפירוש "כלי יקר": "רמז כי לא למראה עיני האדם ישפוט ה' כי אם נראה אחד עץ יבש בלילחלוחית מים תורה וחכמה הקב"ה מפריחו...  
ואהרן מה הוא. שהוא מחשב את עצמו לבלי מה כאילו הוא עץ יבש שאין בו שום לחלוחית עלכן זכה שפרח מטה אהרן היבש."

הפירוש היפה הזה פוקח את עיני להבין אתמהות הפוטנציאל. לפעמים אדם נראה מבחוץ כעץ יבש, אין בו לחלוחית ואי אפשר לדעת מהיצא ממנו, אך במקום הנכון, בתנאים הנכונים, כשהוא נמצא במשכן, כשהוא מחוברלאלוהיו, הוא יכול להוציא גם פרח, גם עלים וגם פרי.
גדולתו של אהרון (בניגוד לקורח שדרש כהונה) היתה שהוא ראה עצמו כעץ יבש כמו שאראחיו (שאר המטות). הוא לא היה מודע לכמות השפע והטוב הקיימת בו. במקום הזה שלענווה ופשטות, אפשר לפרוח ולהביא פירות טובים לעולם. ממקום זה אפשר לעזור לאנשיםשסביבך לפרוח וללבלב.
מתי זה קורה? כשנמצאים במקום לו מיועדים, כשלא מחפשים כבוד במקום של אחר,כשמחוברים למהות הפנימית (האלוהית).
הפרי שיצא מתוך מטה אהרון הוא פרי השקד. השקד שפרחיו קודמים לעליו, השקד ששוקד עלפריו ומקדים לפרוח מבין כל האילנות, השקד שהוא ייחודי בכך יש לו שני מיני פרי: שקדיםמרים ומתוקים (עפ"י הרב שלמה זלמן הכהן קוק). הפרי המר הוא מתוק בתחילתו ומרבסופו ואילו השקד המתוק מר בתחילתו ומתוק בסופו. שני סוגי הפרי הזה משולים למחלוקתולשלום. המחלוקת, הוויכוח וההתנצחות, היא בהתחלה מתוקה. הרגשת הכח בהוכחת צדקתימחזקת אותי אולם הסוף של המחלוקת הוא מר: פירוד ופילוג.
ואילו השלום תחילתו נראית מרה: להקשיב לשני, לוותר על המאבק, להסכים, אולם הסוף-השלום- הוא מתוק וטעמו הטוב נשאר לשנים.

מתוך פרשת קורח, פרשת המחלוקת המפלגת, אנילומדת השנה את הדרך לשלום ולפריחה. את דרך ההסכמה, את הראיה שמעבר לדברים

"בארץ אהבתי השקד פורח 
בארץ אהבתי מחכים לאורח.... 
אך מי עיני נשר לו ויראנו 
ומי לב חכם לו ויכירנו"

מי יתן ונדע להגיע אל המקום הזה, לארץ אהבתי. למקום שיאפשר לכל אחד להיות במקומו, לפרוח,לתת פרי, להשתמש בלבו החכם ובראייתו הטובה.

שבת שלום

סיגל