9 אוגוסט 2018
פרשת השבוע שלי-פרשת ראה
השבוע, שבוע קיצי ומהביל, רציתי לכתוב עלהפרשה באופן קליל. כי בכל זאת אמצע הקיץ, חם נורא, כמעט כולם בחופש או בדרך לחופשולמי יש ראש לדרשות ארוכות.
השבוע באמת התכוונתי לכתוב משהו נחמד ופשוט כי בכל זאת אוגוסט, וזה חודש שלא קורהבו כלום. כמעט.
באוגוסט לא קורה כלום בכל העולם, חוץ מאשר אצלנו. דווקא בישראל זהו החודש הכי חםלא רק מבחינת טמפרטורות, והחדשות הביטחוניות מזכירות לי שהקלילות מאתנו והלאה. אצלנו,תושבי הדרום סובלים במקלטים והלב דואג. אז מה אלמד השבוע מהפרשה?
הפרשה נפתחת בפסוק: רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה
תזכורת לכך שכל מה שקורה, בכל עת וגם היום (שזה בכל יום) הינו ברכה וקללה. ההתייחסותשלי לחיים, למציאות שמסביבי, היא זו שתקבע אם זו קללה או ברכה.
איך זה בא לידי ביטוי? הפגזים הניתכים על תושבי הדרום נראים לגמרי כקללה, אולם אםנרחיב את המבט נראה גם את הרשתות החברתיות המוצפות בהצעות לאירוח, העיריות והארגוניםהרבים המזמינים את תושבי בדרום לבוא צפונה ולהתאוורר. אי אפשר להתעלם מהרצוןלעזור, לתמוך, להיות יחד איתם.
בימים של פילוג וכעס בתוך החברה שלנו, אני רואה כאן את הברכה. החיבור שקיים מעלהכל ואחרי הכל. החיבור שקללת הטילים לא יכולה להשמיד.
הברכה מגיעה, כך נאמר בפרשה, כאשר נִשָמָעאל מצוות ה'. בפרשה שלנו חוזרת שוב ושוב מצוות העזרה לזולת, העזרה לנזקקים, למישכרגע חלש יותר. כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּדֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לו
הלכידות החברתית המתגלה בימים אלה, המיליםהטובות, הרצון לתת ולעזור מלמדים אותי שאנחנו, עם ישראל: חילונים, דתיים, מאמינים,לא מאמינים, נשים וגברים, מכירים את המצווה וממלאים אותה ע"י הקשבה לצו ליבנו.
יחד - כל הדרך, יחד - לא אחרת,
יד ביד נושיט לטוב
שעוד יבוא, בוא יבוא.
יחד - כל הדרך, יחד - לא אחרת,
יחד איש אל איש יפתח
את לבבו. (שמרית אור)
מורתי ימימה אביטל זצ"ל המשילה אתהחברה שלנו לשדה שיבולים:
"הנה שדה חיטה והגרעינים מלאים,זוקפים ראש, מקבלים שמש, נחים. והנה סערה והנה כולם יודעים מה לעשות. הולכיםלכיוון הנגדי של הסערה, כופפים ראש, הסערה עוברת והם מזדקפים. זו הידיעה שבתוךהחוקיות של הטבע"
הסערה מגיעה וגם תחלוף, ואנחנו יודעים מהלעשות. לדבוק זה בזה, ללכת לכיוון הנגדי של הסערה- אל האהבה, האכפתיות, הלכידות.
רק אם נאמין ודאי נצליח, רקאם נאמין ודאי נגיע
בימים של סער ברקיע, כאש התמיד נבער.
במקום אש הטילים והשריפות אני מתרגשת לראותאת אש התמיד- חום הלב שלנו הישראלים, שתמיד קיים, גם אם לא תמיד אנחנו מרגישים אותו.
מתפללת שנגיע לשקט ולתחושת הביטחון, ושהערבות ההדדית תתקיים בכל ימי השנה.
שבת שקטה, שבת של שלום
סיגל
;){kind=link}