פרשת השבוע שלי- פרשת שופטים

16 אוגוסט 2018

פרשת השבוע שלי- פרשת שופטים

בפרשת שופטים נותן משה לבני ישראל אתהמצוות והחוקים שיאפשרו להם הקמת חברה מוסרית ומאורגנת כשיכנסו לארץ. בעלי התפקידיםשבני ישראל מצווים למנות הם שופטים ושוטרים. ואז מגיעים חוקי המלך.
היום אנחנו רגילים להעניק את התואר מלך או מלכה למי שזוכה במקום הראשון (מלךהסלים, מלכת היופי) וגם סתם כך כמחמאה על הצלחה ("הוצאתי 100 במבחן"-"איזה מלך!").
אולם בתורה ענין המלוכה הוא מורכב ודורש מחשבה וגם סייגים.
עפ"י הפרשה, מלוכה היא פשרה (בין הרצוי והמצוי- רצון העם) וככזאת צריך לדעתאיך לשמור עליה ולהישמר ממנה.

בפרשה נאמר: כִּי-תָבֹאאֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּהבָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי.

מי שמבקש מלך הוא העם שמסתכל סביבו ורוצהלהיות כמו כולם. המלכת מלך היא דרישה של האנשים, לא מצווה של אלוהים. מי שמתקשהלקבל את סמכותו של מלך מלכי המלכים, מבקש לעצמו מלך בשר ודם כמו לשאר העמים.
בשבוע שעבר, בפרשת ראה, קראנו את חוקי אכילת בשר שנבעו מתוך דרישת העם: כִּי-יַרְחִיביְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָהבָשָׂר כִּי-תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר 
הבקשה לאכילת בשר באה מצד העם ומוגדת כתאווה. ה' מקבל אותה ושם לה סייגים: לגביסוג החיה אותה שוחטים וגם סייג מרכזי של איסור אכילת הדם רַק חֲזַקלְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא-תֹאכַל הַנֶּפֶשׁעִם-הַבָּשָׂר
הקב"ה מבין שאי אפשר להילחם בתאווה, ברצון הגשמי, בכוחה שלהמציאות. הוא מקשיב ומאשר, ושָֹם סייגים כדי לשמור על האדם מפני תאוותו וקנאתובזולת. על הסייגים האלה אנו קוראים גם בחוקי המלך: על המלך להיות מבני עמך, לאירבה סוסים, נשים, כסף וזהב, ויהיה מחויב ללמוד ולשמירה על תורת ישראל
לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָהיָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיובְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל. 
המלוכה היא זכות ולא חובה, המלך אינו מומלך לכל ימי חייו והמלוכה אינה מובטחתלבניו אלא מתקיימת עפ"י ראות ה'.

אם כך, עפ"י תורתנו, המלוכה אינה תוארהמעיד על הצלחה והישגיות. המלוכה היא מקום של הובלה, הקשבה, צניעות ולימוד מתמשך.המלוכה אינה קבועה ומובטחת אלא נדרשת להוכחה ולהשגה בכל יום מחדש.
מלוכה כזאת היא מלוכה שמותר לשים עלינו ואולי גם לפתח בתוכנו: למלוך על החיים שלנוממקום צנוע, מקשיב, מתחשב, ומתוך ידיעה שהמלוכה האמיתית אינה באמת שלנו ולאבידינו.
המלכות שלי היא מַלְכוּת של מלאכות, בכל יום מחדש. האם אני מקיימת את מלאכתיבעולם? האם אני לומדת ממנה? האם אני מיטיבה דרכה?
מלאכת המַלְכוּת לא נגמרת, היא מלאכה יומיומית, מגוונת, מאתגרת. היא דורשת דיוק,לימוד, התמדה והסכמה. האם אני מסכימה למלוךבחסד ובענווה?

 שבתשלום

 סיגל