8 נובמבר 2013
"לא קלה היא לא קלה דרכנו"
יעקב יוצא למסע חייו. ההתחלה מבטיחה. כבר בתחילת הדרך הוא מקבל ברכה מה' המבטיח לו פריון, בטחון וחזרה מובטחת ארצה. עם ברכה כזאת נראה שהכול ילך חלק.
אז זהו, שלא.
איך נראים חייו של אדם מבורך? עובדים עליו, מסדרים אותו, הוא מתחתן עם אישה לא אהובה ומתקשה לשמח (לעבר) את זו שאוהב , הוא רב עם לבן אבי נשותיו והבוס הגדול ושוב בורח מהמקום שהיה ביתו ב20 שנה האחרונות.
יעקב אדם מבורך, אדם שמצליח במעשה ידיו. יש לו 4 נשים, 11 בנים (את הבנות לא ספרנו) צאן, גמלים, בקר, רכוש רב, הוא פוגש את אלוהים בחלום ואת מלאכיו בדרך.
למה הוא לא שמח? למה הוא לא גאה? למה הוא לא מלא בטחון ביכולותיו המופלאות? למה הוא כל הזמן בורח, חי חיים של מאבק?
יעקב מתקשה להתמודד, לפחות בחייו האישיים. עד שלא יתוודה על פחדיו, ישיר מבטו אליהם ויתמודד איתם לבד, ללא תחבולה וללא בריחה, לא יפסק מאבקו.
אני רוצה להאמין שגם אני בורכתי, בברכה מחבקת ומרגשת כמו של יעקב. כך גם כל אחת ואחד מאיתנו.
אז מה גורם לדרך שלנו להראות כה קשה, כה ארוכה ומפותלת?
האם יתכן שמבורכת ככל שאהיה, זה לא אומר שהחיים יהיו קלים? שברכה אין פירושה פטורים מתורנויות, שמירות ומסעות אלונקה? האם הברכה היא מעין פיקדון שהופקד אצלי ועכשיו קדימה, תתמודדי?
מהפרשה הזו אני לומדת את חשיבותה של האמונה, הכרת החסד והכרת התודה. את חוסר התוחלת שבבריחה מהאמת, מהסודות הרודפים אחרינו ומבינה שהתנהלות מתוך פחד היא התנהלות הרסנית.
עכשיו אני מחכה בציפייה לשבוע הבא, בו יעקב יגלה לנו איך אפשר "לשרות עם אלוהים ואנשים ולהיות יכולים".
שבת מבורכת.
;){kind=link}