סוכות

חג סוכות, החג הסתווי שלנו, הוא חג שמזמין אותנו לקבל.
לקבל אלינו אורחים לסוכה, לקבל אלינו את ארעיותה של הסוכה, לקבל את חוסר הידיעה וחוסר הביטחון: האם ירד עלינו גשם, לקבל בשמחה את השחרור מהימים הנוראים, לקבל את התחלתה של שנה חדשה ומבטיחה וגם לקבל איש את רעהו.
כל כך יפה בעיני המנהג של להזמין אורחים לסוכה. דווקא לסוכה שהיא יותר קטנה מהבית הרגיל שלנו, יותר חשוכה, פחות נוחה. דווקא אליה אליה אנחנו מזמינים אורחים, אושפיזין, לחלוק איתנו את שמחת החג.
כי חג סוכות הוא החג שבו אנחנו מגלים שהשמחה אינה תלויה בדבר. היא אינה תלויה בכיסאות הנוחים, בכורסאות המרווחות, בדברים שחיצוניים לנו. אנחנו מגלים שהשמחה תלויה ברצון. ברצון להיות שמחה, שמחה בחיי, שמחה באדם השני, שמחה להיות חלק מקהילה, שמחה להתארח בקהילה אחרת.
בחג סוכות מתגלה שמחת החסד. חסד מזג האוויר הנוח, חסד הבית הארעי המשמש לנו משכן זמני, חסד הפרי שנאסף בחג האסיף, חסד החיבור בין כל חלקי העם, חסד השלום ששוכן בתוכנו.
"ברוך אתה ה' הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים".
בחג סוכות זה אני מתפללת בכוונה יתרה שאצליח להשכין שלום בנפשי, שאוותר על הביקורתיות, הקטנוניות, והרכילות והשיפוטיות. שאצליח לראות את מעלת חבריי, שכניי, בני עמי וכל תושבי הארץ ולקבל את הזולת כפי שהוא, עם כל השוני, בזכות כל השוני. אני מתפללת להתחבר לשמחה, לראיית החסד, היופי והטוב הטמון בכל רגע נתון.
אני מתפללת לאלוהיי שישכין על כולנו סוכת שלום, סוכה שתחזיק מעמד יותר משבעה ימים, סוכה שתלווה אותנו במהלך השנה שרק התחילה, סוכה בה לכולם יהיה מקום.

חג טוב ונעים, 
חג שמח.